מרכז לנסיעה בטוחה

המרכז לנסיעה בטוחה  לילדים עם צרכים מיוחדים לזכרה של טובי קורן הוקם בשנת 1999 במטרה לקדם מודעות לנושא של הסעת ילדים עם צרכים מיוחדים. עיקר פעילות המרכז מתמקדת בהכשרת  צוותים- מקצועות הבריאות, נהגים, קציני בטיחות מהרשויות המקומיות , השאלת מושבי בטיחות ייחודים ומתן מענה להורים בשאלותיהם בנושא. 

כיום  משמש צוות המרכז כיועץ גם ברמה הלאומית ושותף בתהליכי חקיקה ותקינה מול משרדי ממשלה שונים לצורך הבטחת בטיחותם של ילדים עם צרכים מיוחדים בזמן נסיעה ברכב פרטי וברכב הסעות.

התאמה נכונה של מושב בטיחות לילד עם צרכים מיוחדים דורשת התייחסות למצב הרפואי, למאפיינים הפיזיים וההתנהגותיים, למשקל ולגובה של הילד. במרבית המקרים תינוק או פעוט עם צרכים מיוחדים יוכל לנסוע במושב בטיחות מה'שוק הרגיל', אך ישנם מצבי חיים או אבחנות רפואיות שונות, המצריכים התאמה של ציוד מיוחד – מושבי בטיחות ייעודיים, התקני ריסון מיוחדים או נסיעה בטיולון או כיסא גלגלים.

במסגרת פעילות המרכז, אנו משאילים מושבי בטיחות לתינוקות וילדים בגבס spica, אשר אינם יכולים להשתמש במושב בטיחות רגיל בשל הגיבוס למשך תקופת הגיבוס, כדי לאפשר להם נסיעה ברכבם והמשך שגרת חיים כעד כמה שניתן.

הסעה בטוחה לפגים

חוסר הבשלות של פגים מצריך לעתים התאמה מיוחדת של מושב הבטיחות ושל אופן הנסיעה במכונית בתקופת החיים הראשונה.

המנח המומלץ להסעת תינוקות בריאים במכונית הוא מנח של חצי שכיבה (45 מעלות שכיבה) בסל-קל או במושב בטיחות מתאים, כשפניהם נגד כיוון הנסיעה. מנח חצי שכיבה עלול להוות סיכון לתינוקות במשקל לידה נמוך ו/או בעלי טונוס שרירים נמוך.

המלצות מומחי המרכז לנסיעה בטוחה באלי"ן וארגון "בטרם":

• לקראת השחרור מבית החולים, על הצוות הרפואי לבצע בדיקת מוכנות של התינוק לנסיעה במנח של חצי שכיבה.
• הבדיקה נערכת באמצעות השכבת התינוק בסל-קל (שבו הוא אמור לנסוע לביתו) למשך שעה וחצי עד שעתיים (או יותר, אם מרחק הנסיעה הביתה ארוך יותר), כשהוא מחובר למוניטור.
• הצוות הרפואי יוודא שלא מתרחשות הפסקות נשימה, הפרעה בקצב הלב או ירידה ברמת החמצן בדם בעת שהתינוק נמצא במנח חצי שכיבה. שיעור החמצן שצריך להתקבל בבדיקה ייקבע על ידי הרופא המטפל.
• על פי תוצאות הבדיקה ייקבע אם התינוק יוכל לנסוע בבטחה בסל-קל במנח חצי שכיבה.
• אם תוצאות הבדיקה מעידות כי עלולה להיות סכנה בהסעת התינוק במנח חצי שכיבה, על הרופא המטפל לבחון חלופות, כגון מתן חמצן בשעת הנסיעה, הסעה במיטת שכיבה ייעודית לנסיעה או אפילו המשך האשפוז (יש לבצע בדיקת מוכנות גם למיטה זו).
• בדיקה דומה יש לבצע גם בתינוקות שאינם פגים אך משתייכים לקבוצת סיכון לבעיות דומות: בעלי טונוס שרירים נמוך (עם תסמונת דאון או מחלה נוירו-מסקולרית וכד'), אחרי ניתוחי לב, סובלים מבעיות נשימה ועוד.

עגינת ציוד נלווה:

אם התינוק חייב להיות מוסע כשהוא מלווה בציוד רפואי כבד (מוניטור, חמצן, מכונת הנשמה וכד') יש צורך לעגן את הציוד למכונית.

עיגון הציוד ייעשה בחגורת בטיחות פנויה ו/או עיגונו מתחת למושבי המכונית או על ידי אמצעי קשירה מיוחד, כגון חגורת בטיחות נוספת, גומייה חזקה המשמשת אופנוענים וכדומה. תינוק שהוחלט כי עליו לנסוע במנח שכיבה מלא או עם תוספת חמצן בסל-קל, יוכל לעבור לנסיעה רגילה לגילו רק לאחר שבדיקת ניטור נוספת תהיה תקינה.

חגירת נוסע בכסא גלגלים ובטיולון ברכב

הנסיעה ברכב בכסא גלגלים או בטיולון דורשת הקפדה על כללי בטיחות ודורשת לימוד השימוש הנכון ואמצעי ההגנה. במידה וניתן להעביר את הנוסע למושב רכב או מושב בטיחות, עדיף להעבירו ולהסיעו שהוא חגור בחגורות הבטיחות של הרכב. מערכת הגנה תקנית צריכה לכלול אמצעי ריתום של הכסא לשלדת הרכב, וחגירה נפרדת לנוסע לשלדת הרכב.

עגינת כסא הגלגלים או העגלה לרצפת הרכב:

• לצורך שימוש נכון בחגורות יש להקצות לכסא גלגלים שטח רצפה של 70*120 ס"מ (על פי תקנות משרד התחבורה).
• יש להעלות את הנוסע לפי ההוראות באמצעות מעלון אחורי או צידי ולמקמו שפניו עם כוון הנסיעה בלבד.
• חבר את כסא הגלגלים לרצפת הרכב באמצעות ארבע חגורות ריתום תקניות.
• את הרצועות יש לחבר לשלדת הכסא במקום מרכזי מולחם, המקביל לרצפה, ובמידה וישנו סימון מיועד לכך, יש לחבר לסימון הזה. אין לחבר את הרצועות לגלגלים, למשענות הרגלים או הידיים או לכל חלק פריק אחר.
• את רצועות הקשירה יש לרתום לפי הזויות הבאות: קדמיות – 40-60 מעלות, אחוריות – 30-45 מעלו.
• במידה שמדובר בכסא או בעגלה עם מנגנון הטיה של המושב או הגב, ניתן להסיע בהטיה שלא תעלה על 30 מעלות.

הגנה על הנוסע:

יש לחגור את הנוסע בחגורת בטיחות נפרדת מהכסא, שמתחברת לשלדת הרכב (רצפה או דופן צד). ישנו מגוון של חגורות תקניות לנוסע, שניתן להתאים באופן אישי לפי הנוחות או המגבלה, החגורה צריכה להיות ממוקמת על עצמות האגן ובאזור הכתפיים על עצמות הכתפיים בצד אחד או דו צדדי, בהתאם לחגורה הנבחרת. יש לציין כי חגורות המסופקות עם כסא הגלגלים, העגלה או האינסרט אינן תקניות, ולא מספקות הגנה מתאימה במקרה של עצירת פתע או התנגשות.

הגנה על הראש:

על מנת למנוע פגיעות צוואר וראש במקרים של עצירת פתע או התנגשות יש להשתמש במשענת ראש בכל נסיעה. במקרים רבים יש לכסא הגלגלים או העגלה משענת ראש, שמשמשת לתמיכה בישיבה. משענת זו תוכל לשמש גם להגנה בזמן הנסיעה. בכל מקרה, גם באם המשתמש אינו נזקק למשענת בכסא הגלגלים או עגלה חובה להשתמש במשענת ראש בזמן נסיעה. ניתן להשתמש במשענת ראש נשלפת על פרזול מתקפל, שמאפשר קיפול של כסא הגלגלים במידת הצורך.

ציוד נלווה של הנוסע:

במקרים רבים יש שימוש בשולחנות נשלפים לכסא או לעגלה. השולחן לכשעצמו יכול לפגוע באזור הבטן במקרה של עצירת פתע או התנגשות, ולכן מומלץ להסירו. במידה שאין אפשרות להסיר את השולחן, מאחר שמשמש לייצוב הישיבה מומלץ להכין שלחן מספוג מוקצף לשימוש בזמן הנסיעה, או לכל הפחות לרפד את מפתח השולחן בשכבת ספוג. ציוד נלווה נוסף כגון מכשירי הליכה, בלוני חמצן, שלחן שהוסר ועוד, יש לעגן לרכב בחגורת בטיחות נפרדת, או מתחת למושבי הכסא או בארגז ייעודי סגור או קשירה באמצעות גומיות עיגון ייעודיות.

מערכת עגינה אוטומטית

ברכב פרטי, ניתן להתקין מערכת עגינה אוטומטית לכסא או לעגלה אצל המתקינים המורשים. אופן עגינה כזה דורש הכנה של הכסא על ידי תוספת חלק מתכת בריתוך לכסא ותוספת של נקודת עיגון תקנית לרצפת הרכב. פעמים רבות בצורת עגינה כזאת לא יתאפשר קיפול של הכסא.

נכתב על ידי: נעמי גפן וזהר פילבר, מרפאות בעיסוק, המרכז לנסיעה בטוחה לזכרה של טובי קורן, בית חולים אלי"ן.